מדריך למטייל ביער האמזונס
רבים חולמים לבקר באמזונס, אך מהססים – מדמיינים ג’ונגל אינסופי, חיות מסוכנות או תנאים קשים. האמת היא שהאמזונס מתאים כמעט לכולם. בין אם אתם הרפתקנים שרוצים לשוט בקאנו בין יערות מוצפים, ללכת ימים שלמים ביער ולישון בערסל תלוי, ובין אם אתם מעדיפים נוחות, אוכל טוב וחדר ממוזג עם נוף לנהר יש עבורכם מסלול מתאים.
חשוב לזכור: יער הגשם עצום ומגוון, והחוויה בו ניתנת להתאמה לכל סוג מטייל.
היכן נמצא האמזונס ואילו נקודות כניסה קיימות?
אגן האמזונס משתרע על פני שמונה מדינות וטריטוריה אחת, בשטח כולל של כ־5.5 מיליון קמ"ר. לכל מדינה יש “שערי כניסה” שונים וחוויות ייחודיות, וניתן לבחור ביניהן או אפילו לשלב כמה מהן במסע אחד.
חשוב להבין: בתוך האמזונס כמעט ואין דרכים סלולות. כבישים מגיעים רק לשוליים שלו ולכמה נקודות בודדות. ההתניידות מתבצעת כמעט כולה בנהרות או בטיסות פנימיות, ולעיתים מדובר במסעות של ימים ואף שבועות. לכן אפשר להתייחס להגעה לאמזונס כמו להגעה לאי – ברגע שנכנסת פנימה, כדי לעבור מאזור אחד לאחר יש צורך שוב לשוט או לטוס.
בברזיל נמצא החלק הגדול ביותר של האמזונס – כ־60% מכלל היער. שערי הכניסה המרכזיים הם מאנאוס (Manaus) ב־Amazonas ובלם (Belém) במדינת Pará. מאנאוס היא מוקד מרכזי ללודג'ים ולקרוזים בג’ונגל, בעוד בלם משלבת יערות גשם עם היסטוריה וקולינריה עשירה. קיימות גם נקודות נוספות כמו Tabatinga במערב, Tefé באמזונאס או Santarém בפרה וגם כניסות מצידו הדורמי מערבי של הפנטנל (הפנטנל גם הוא נחשב לתת מערכת של האמזונס) . ברזיל מציעה טווח רחב – מלודג’ים כפריים ופשוטים ועד ריזורטים אקולוגיים יוקרתיים.
בפרו מצוי כ־13% מהיער. כאן יש שתי נקודות כניסה עיקריות: איקיטוס (Iquitos), עיר שוקקת בצפון־מזרח פרו שניתן להגיע אליה רק בטיסה או בסירה, ומשם להמשיך בנהר עד גבול ברזיל; ופורטו מלדונדו (Puerto Maldonado), המחוברת בקלות לקוסקו ומאצ’ו פיצ’ו. הלודג’ים בפרו ידועים בדגש על מחקר ומגוון ביולוגי, וחלקם מציעים תמורה מצוינת למחיר.
בקולומביה נמצא כ־10% מן האמזונס. נקודת הכניסה היא לטיסיה (Leticia), השוכנת ב”טרס פרונטרס” – הגבול המשולש עם פרו וברזיל. טיסות מגיעות בעיקר מבוגוטה. האמזונס הקולומביאני נגיש מאוד, עשיר בתרבות ומתאים במיוחד לשהיות קצרות בלודג'. מכאן גם קל להמשיך מערבה לגבול הברזילאי.
בוליביה מחזיקה בכ־6% משטח היער. נקודת הכניסה העיקרית היא רורנבאקה (Rurrenabaque), הידועה בטיולי פמפס (ביצות) ובפארק מדידי (Madidi), הנחשב לאחד האזורים עם המגוון הביולוגי העשיר ביותר בעולם. הדרך לשם, "כביש המוות", מפורסמת כמסוכנת וצרה, אך קיימת גם אפשרות לטוס.
ונצואלה מחזיקה גם היא בכ־6% משטח היער. היא מציעה נופים דרמטיים ונהרות עוצמתיים, אך בשל אי־היציבות הפוליטית קשה כיום לטייל שם. הכניסה לרוב מתבצעת דרך פוארטו איָאקוצ’ו (Puerto Ayacucho).
באקוודור נמצא רק כ־2% משטח האמזונס, אך בשל גודל המדינה הקטן זהו שטח עצום ביחס לגודלה – למעשה, כ־40% משטחה מכוסה באמזונס. נקודות הכניסה מגוונות: Coca המרוחקת, Lago Agrio, או כניסה נוחה יותר בנסיעה מקיטו או מבניוס לעבר טֶנה (Tena). באקוודור קיימת מערכת לודג’ים אקולוגיים מפותחת, והיא מתאימה במיוחד למי שמבקש לשלב אמזונס עם הרי האנדים וגלפגוס.
בגיאנה, סורינאם וגיאנה הצרפתית יחד מצוי כ־5% מהיער. כל אחת מהן מציעה חוויה ייחודית ופחות מתוירת: גיאנה ידועה ביערותיה הבתוליים ובאפשרות לצפות בחיות בר נדירות; גיאנה הצרפתית משלבת יער עם תרבות קריאולית; וסורינאם מציעה חוויה רב־תרבותית באמזונס.
מתי כדאי לבקר באמזונס?
באופן כללי קיימות שתי עונות עיקריות:
- העונה היבשה (יולי–נובמבר): בסופה מגיעים הנהרות לשפל, ובשנים האחרונות אזורים רבים סובלים משריפות. מקומות מסוימים – כמו Alter do Chão עם חופי הנהר הלבנים או ארכיפלג Anavilhanas ליד מאנאוס – עשויים להיות יפים מאוד דווקא בעונה זו, אך באופן כללי זו אינה התקופה המומלצת ביותר.
- העונה הרטובה (דצמבר–יוני): בתחילתה יורדים גשמים עזים אך הנהרות עדיין לא התמלאו.
התקופה הטובה ביותר בעיני היא סוף העונה הרטובה – בחודשים מאי ויוני – כשהיער ירוק ושופע, הנהרות גבוהים והנוף הופך קסום. אז ניתן גם לחוות שיט בין צמרות העצים. גם חודשים סמוכים – אפריל עד ספטמבר – יכולים להתאים.
יתושים ובריאות
רבים חוששים מהיתושים, ובצדק – באזורים מסוימים הם רבים. עם זאת, הכול תלוי באזור:
- כדאי לבחור לודג’ים המספקים כילות ומרססים את סביבתם.
- ללבוש בגדים ארוכים וקלילים בטיולים ובערבים.
- להשתמש בדוחה יתושים איכותי.
- לאורך נהר הנגרו (Rio Negro) למשל, מספר היתושים קטן יותר בשל חומציות המים שמקשה על התרבותם.
באופן כללי בעונה היבשה יש פחות יתושים. מומלץ גם לא להכניס אוכל לאזור השינה, להפחית מאכלים מתוקים ולשמור על רחצה תכופה – כל אלו מקלים על השהות. אם מתכננים לינה ביער עצמו, יש לנקוט באמצעי זהירות נוספים, ולעיתים גם ליטול כדורי מלריה – אך זאת רק לפי ייעוץ רפואי ובהתאם לאזור, שכן האמזונס גדול יותר ממערב אירופה.
מה עושים באמזונס?
החוויה כאן פעילה ומלאה: שיט בקאנו, קיאק או סאפ; שחייה באזורים מוגדרים; צפייה בקיימנים בלילה (ובברזיל אפילו ניתן ללטף אותם 😊); שחייה עם דולפינים ורודים; הליכות מודרכות עם מדריכים ילידיים; ביקור בקהילות נהר ובשבטים מקומיים; דיג פיראנות או דיג ספורטיבי בשיטת “תפוס ושחרר”; ביקור באגמי גידול של דגי פירארוקו; סדנאות בישול ואומנות; לימוד עיבוד קסאווה, פתיחת אגוזי ברזיל או קציר אסאי; שיט בשקיעה; טעימות פירות טרופיים בשווקים מקומיים – ועוד.
אוכל ביער
רוב החבילות כוללות שלוש ארוחות ביום. איכות האוכל משתנה בהתאם ללודג’ – מפשוט וביתי ועד גורמה ברמה בינלאומית. חומרי הגלם המקומיים – דגי נהר טריים, קסאווה, אגוזי ברזיל, אסאי ופירות טרופיים – מעניקים למטבח האמזוני ייחודיות וקסם אמיתי.
חיי הלודג’
חיים בלב הג’ונגל יכולים להיות גם הרפתקניים וגם רגועים. לא בכל לודג’ יש חשמל רציף, אך רובם מציעים חדרים נוחים, בריכות, חדרי אוכל משותפים וערסלים. יש בקתות פשוטות לצד סוויטות יוקרתיות עם נוף פנורמי לנהר. חלק מהלודג’ים מציעים לילה ייחודי ביער עצמו – בערסל או אוהל – חוויה מרגשת למי שרוצה לחוש את פעימות היער מקרוב.
מחשבות אחרונות
האמזונס עשוי להיראות מרתיע במבט ראשון, אך הוא אחד היעדים המרתקים והבלתי נשכחים בעולם. עם לודג’ מתאים, מדריכים מיומנים וראש פתוח – כל אחד יכול למצוא כאן את מקומו: בערסל שקט או בהד קולות הקופים בין העצים.
היער מחכה לכם. אל תחששו – בחרו את העונה, את הלודג’ ואת הנתיב, ותנו לאמזונס לחשוף את סודותיו.