מסלול הרגשות – צפון־מזרח ברזיל בין חולות לבנים, נהרות וחופים אינסופיים
מסלול הרגשות - Rota das Emoções
הוא לא עוד מסלול טיול; זהו מסע של רגש לאורך כ־900 ק"מ בשלוש מדינות בצפון־מזרח ברזיל – מארניאו, פיאאוי וסיארה – מחכה חוויה שמשלבת טבע פראי, ערים קולוניאליות, כפרי דייגים, חגיגות צבעוניות ושקיעות שמותירות אותך פעור עיניים.
המסלול הושק בשנת 2005, ביוזמת Sebrae ומשרד התיירות הברזילאי, ומאז הפך ליעד חובה עבור מי שמחפש משהו שונה – לא הקרנבל המפורסם של ריו ולא החופים התוססים של באהיה, אלא ברזיל אחרת: עממית, אותנטית ומרגשת.
פלא הטבע – לנסויס מרניינסס
המסע מתחיל בסאו לואיס, בירת מארניאו, עיר שנוסדה בידי הצרפתים ב־1612 ונכבשה שלוש שנים אחר כך בידי הפורטוגזים. המרכז ההיסטורי שלה, עם האריחים הכחולים (אזולז'וס), מרגיש כמו מסע בזמן.
סאו לואיס היא גם עיר תרבותית תוססת – שירה, ספרות, רגאיי, פוררו – ולצד ההיסטוריה הקולוניאלית היא מתגאה גם באירועי Festas Juninasובראשם פסטיבל Bumba Meu Boi שמתקיים בחודש יוני. (על החגיגות והמוזיקה – פוסט נפרד).
אטינס (Atins) , כפר דייגים קטן שמקור שמו באינדיאנית, יושב ממש בדרום־מזרח הפארק, על חוף האוקיינוס האטלנטי. כ־2,000 תושבים חיים כאן, רובם דייגים. בעבר היה זה יישוב מבודד, אך כיום הוא מושך תיירים בזכות השילוב של טבע פראי עם פוסאדות בוטיק יפהפיות. בעונה המבוקשת (מאי–נובמבר) כמעט בלתי אפשרי למצוא חדר פנוי ללא הזמנה מוקדמת. בחודשים הגשומים לעומת זאת – יתושים רבים מקשים על השהייה. רבים רואים באטינס את "הגריקוקוארה החדשה": יעד מתפתח, אך עדיין רגוע ושקט בהרבה.
כדי להגיע לאטינס , הדרך הטובה ביותר היא לעלות על סירה בברריניאס ולשוט לאורך נהר הרפריגיסה – נהר העצלנים, ע"A העצלנים הרבים שחיו לידו בעבר. בדרך חולפי על פני כמה עצירות נחמדות כמו: וסוארס (Vassouras) – כפר קטן עם דיונות בגוון זהוב וקופי קפוצ'ין חמודים שקפצו לבקר.
מנדקארו (Mandacaru) – כפר דייגים שבו מגדלור משנת 1909, ממנו נשקפים נופים עוצרי נשימה על הים, הנהר והדיונות.
ומשם חוצים את הנהר לקבורה (Caburé) – רצועת חול צרה בין הנהר לאוקיינוס. המקום המושלם לארוחת צהריים מדגים טריים. מכאן אפשר לצאת גם לטיול טרקטורונים בדיונות.
מכאן הנהר מגיע לים, וממש במפגש הזה אפשר למצוא את אטינס.
בין אם יוצאים מג'יפ, סירה או קיאק – החוויה בלנסויס מרניינסס היא שילוב של נוף מהאגדות עם הכנסת אורחים מקומית: עצירה במסעדת כפר, אורז ושעועית, דג על הגריל ורטבים פיקנטיים.
דלתת פרנייבה – פלא אקולוגי
אחרי כמה ימים בפארק הנהדר אפשר להמשיך דרומית מזרחית לאורך החופים, בתכנון נכון אפשר להגיע ממש דרך החופים עם מעבר בטחנות הרוח הענקיות, חופים מבודדים מעוטרים בצמחית חולות אופינית ונופים שלא נגמרים עד שמגיעים לתופעת טבע מדהימה: לא פחות דלתת נהר פרנייבה (Parnaíba), .
זוהי הדלתא הפתוחה היחידה בכל יבשת אמריקה. היא משתרעת על פני 2,700 קמ"ר וכוללת כ־85 איים עולם קסום של מנגרובים, נהרות, חופים לבנים ובעלי חיים: קפיבארות, תנינים, קופים, צבים ועופות מים. החוויה הבלתי נשכחת ביותר היא מעוף הערב של מאות איביסים ארגמניים , ( (Scarlet Ibis להקות עצומות של ציפורים אדומות בוהקות מתכנסות לשנת לילה על האיים, וצובעות את השמיים בנקודות של אש.
העיר הגדולה באזור היא פארנאיבה, שנוסדה במאה ה־18. אמנם עיר מנומנמת יחסית, אך החופים שליד – לואיס קוריאה ובאררה גרנדה – מתפתחים כיעדים לגלישת רוח ועפיפונים. כאן אפשר לצאת להליכות על חופים מבודדים שאין להם סוף.
בדרך לג'ריקוקוארה – תחנות קטנות עם סיפורים גדולים
המסלול ממשיך מערבה אל מדינת סיארה, והדרך מלאה תחנות צבעוניות: תחילה הכביש חולפים על שאבל (Chaval) – עיירה קטנה עם צוקי גרניט עצומים, שריד לעידן הארכאוזואיקון לפני מיליארדי שנים. נפלא לטפס על צוקי הגרניט העצומים שלעיתים מתחבאים בהם בורות מים ולהשקיף על כל האזור.
המשך בנסיעה יביא ואתנו אל קמוסין (Camocim) עירת דייגים ציורית ליד הנהר. כאן חוצים את נהר קוראהו ברפסודות עץ קטנות ממונעות במנוע של מכסחת דשא. הג'יפים ועלים עליהן ואנחנו צופים במרפסת עליונה. . דייגים זורקים רשתות מסביב, והזמן מרגיש שעצר. מכאן ההמשך הוא כבר לגמרי על החולות. אנחנו חולפים על פני כפר נוסף, טאטג’ובה (Tatajuba) – כפר עם דיונות עצומות ואגם טורקיזי. אפשר לשחות, לגלוש בחול או לעצור לארוחה פשוטה בבקתה על החוף. ממשיכים בנסיעה על הופים ומגיעים לגוריו (Guriú) – , כאן בדיוק בשפך הנחל אפר לעלות על סירת עץ פשוטה שאחד מבני הכפר משיט עם מוט עץ בודד. שיט קצר בין שורשי המנגרובים לוקח אותנו לחיפוש ואיתוראחר סוסוני ים זעירים המסתתרים בין השורשים. רגע עדין ומרגש במיוחד. מכאן הדרך לוקחת אותנו לעבר המנגרובים היבשים – Mange Seco מנגרובים שהתייבשו ונותרו כשלדי עצים לבנים מה שנותן מראה דרמטי ומסתורי, שהפך לרקע לצילומים רומנטיים.
גריקוקוארה – הסיום החלומי
היום הארוך מסתיים כמעט בשקיעה מכיוון הדיונות כאשר אנחנו מגיעים אל ג'ריקוקוארה (Jericoacoara) – או בקיצור, "ג'רי". פעם כפר דייגים נידח, היום יעד בינלאומי שבו שבילי חול, באגי צבעוניים, מסיבות חוף וחנויות בוטיק.
כאן מתרגלים לקצב אחר: ביום – גלישת רוח, באגי בדיונות, טבילה באגמים, או פשוט לשכב על ערסל טובל במים. של אחת הלגונות סביב או בחוף הים שתמיד שמח בו. יש כאלו שהולכים לאבן המחוררת " Pedra Furada" שהפכה לסימן היכר של ג'רי , בדרך תמיד תפגשו כמה חמורי בר ששוחררו כאן לטבע ונהנים מהחופש.
אחר הצהרים כולם חוזרים לכפר כדי לצפות בשקיעה אדומות בדיונת Duna do Pôr do Sol או במשחק על חוף הים של הכפר.
בלילה , הכפר הופך לאתר כייפי במיוחד עם שפע מסעדות דגים ובשר, מאכלים מקומיים ובינלאומיים, גלידריות בכל פינה שמציעות אסאי ושאר פירות ייחודיים , ברים עם מוזיקה חיה, וריקודים עד הבוקר.
מאז 2002 ג'רי היא פארק לאומי, עם מגבלות על הפיתוח ושמירה על יופיה. ועדיין, היא שוקקת, תוססת ומרגשת – סיום מושלם למסע.
סוף המסע – תובנות ורגשות
מי שמסיים את מסלול הרגשות מגיע אל פורטלזה, עיר גדולה ותוססת, אך נשאר בלב עם תחושת חופש ושקט: החול הלבן, המים הטורקיזיים, השקט של אטינס, האיביסים האדומים בדלתא, והשקיעה המפורסמת של ג'רי.
זו ברזיל אחרת – פשוטה, חמה, חיה ונושמת – וזו חוויה שמצדיקה את שמה: מסלול של רגשות אמיתיים.