קרחון פריטו מורנו – פלא טבע חי
הרוח הקרה של פטגוניה נושבת בפנים, והעיניים מנסות להכיל את גודל הדבר שמולן קרחון פריטו מורנו, לבן, כחול, כמעט מהפנט. ואז בבת אחת רעם עמוק קורע את הדממה. גוש קרח עצום מתנתק מהחזית, נופל אל האגם בגווני הטורקיזי שעד לרגע הזה היה שקט לחלוטין ולפתע אדוות גלים עצומות מטלטלות את גוש הקרח שנפל למים. זהו מחזה שלא שוכחים , ומה שנתן לקרחון את כינויו: “הקרחון המתנפץ”.
אבל ב 2025 גם הרעם הזה נשמע אחרת. החזית הגבוהה והאחידה שהייתה בעבר – ירדה לגובה של 50 מטרים בלבד. קו הקרח, שפעם נגע בחצי האי שמולו, התרחק עשרות מטרים. לפי מדידות לוויין, הקרחון איבד כ־15% מנפחו בעשור האחרון, לאחר מאות שנים של יציבות כמעט מוחלטת. מדענים מאוניברסיטת בואנוס איירס מאשרים כעת את מה שמטיילים מרגישים בלב: הקרחון היציב בעולם החל לסגת.
פלא מדעי, עדות לשינוי עולמי
פריטו מורנו הוא אחד הקרחונים המרשימים בעולם:
הוא משתרע על שטח של כ־250 קמ"ר, אורכו כ־30 קילומטרים, רוחב חזיתו 4.5 ק"מ, והקרח חודר לעומק של 170 מטרים מתחת לפני המים.
הוא נע בקצב של שני מטרים ביום, שומעים אותו נושם, חורק, מתנפץ – כמו יצור חי.
במשך עשרות שנים היה זהו אחד המקרים הבודדים בעולם שבהם קרחון הצליח לשמור על איזון, תנועתו קדימה השתוותה למסת הקרח שנמסה בקצהו. אך כעת גם הוא מצטרף לטרנד הכואב של המאה ה־21: הקרחונים נמסים בקצב מואץ, כחלק ממשבר אקלים שמאיץ את עליית פני הים ומשנה מערכות אקולוגיות שלמות.
המסה של שדה הקרח הדרומי של פטגוניה – המאגר השלישי בגודלו בעולם של מים מתוקים – משפיעה על מאזן המים הגלובלי, על זרימות נהרות, ועל חיות הבר של האזור.
רגעי הרעם – “הרופטורה”
פעם בכמה שנים היה מתרחש כאן מחזה עוצר נשימה: הקרחון התקדם עד שחסם את זרימת המים באגם ארחנטינו. הלחץ שמאחורי החזית יצר מנהרת קרח עצומה, שהתמוטטה לפתע ברעם מחריש אוזניים – תופעת הרופטורה.
מאות צלמים היו נוהרים לראות את הקריסה הדרמטית, שנחשבה לאחד מאירועי הטבע המרשימים בעולם.
אבל כיום, כשהחזית התרחקה מהחוף, נראה שלא נזכה לראות עוד את המחזה הזה בעתיד הנראה לעין. אפילו הטבע נראה עייף.
האיש שמאחורי השם – פרנסיסקו “פריטו” מורנו
שמו של הקרחון הוא מחווה לאדם יוצא דופן פרנסיסקו פסקסיו מורנו (Francisco Pascasio Moreno), שכונה “פריטו” שפירושו המומחה.
מורנו היה גיאוגרף, חוקר ופטריוט ארגנטינאי במאה ה־19, שסייר בפטגוניה שהיתה אזור פראי ובלתי מוכר. בזכות מחקריו המדויקים והעמידה הנחושה שלו בוועדות הגבול עם צ’ילה, נקבעו גבולותיה המערביים של ארגנטינה כפי שהם מוכרים היום.
הוא היה סמל לעקשנות, לדיוק, ולאמונה באדמה ובמדע ולכן הקרחון הזה נושא את שמו.
יש בזה משהו סמלי: שנים הוא עמד יציב מול השינויים בעולם, כמו האיש שעל שמו נקרא, אך בסופו של דבר גם הוא נכנע לחום ולזמן.
לראות מקרוב את מה שעוד נותר
שעה נסיעה בלבד מהעיר אל קלפטה ומגיעים אל מול אחד מפלאי הבריאה.
שבילי מתכת ומרפסות תצפית נוחים מובילים אל מול חזית הקרחון, עם גישה גם לנכים. אפשר לשוט עד למרחק של כ־300 מטרים מהחזית, או לצאת למסלול “מיני טרקינג” על הקרח עצמו.
בסתיו עצי לנגה ונירה נצבעים בגווני אדום וזהב, והנוף משתקף במים הכחולים כמו ציור מתחלף.
כל ביקור בו מרגיש כמו מפגש עם זמן אחר ועם שאלה גדולה אחת:
כמה זמן עוד נוכל לראות את זה?
הקרחון כראי לעולם שלנו
פריטו מורנו הוא לא רק יעד תיירותי; הוא מדד למצבו של כדור הארץ. הוא מזכיר לנו שגם היציב ביותר, זה שנראה נצחי, יכול להישבר. ובכל זאת, כל עוד הוא כאן, הוא ממשיך ללמד אותנו שיעור בענווה, ביופי ובאחריות ,על האדמה שאנחנו חולקים, ועל הזמן שעדיין נותר לנו לשמור עליה.
בדרום ארגנטינה, אזור פטגוניה, במרחק שעה נסיעה מהעיר אל קלפטה.
הוא נחשב במשך עשרות שנים לאחד הקרחונים היחידים בעולם ששמר על יציבות, למרות ההתחממות הגלובלית.
זהו מחזה טבע שבו הקרחון חוסם את זרימת המים עד שהלחץ יוצר קשת קרח – שקורסת בקול רעם אדיר.
באמצעות שבילי התצפית או בסיורי "מיני טרקינג" על הקרח עצמו.
מחקרים עדכניים ותצלומי לוויין הראו ירידה של עשרות מטרים בחזית הקרחון – סימן ברור לנסיגה.